בשבוע שעבר כתבתי על הנוהל שבניתי עם הצ׳אט כדי לעזור לי לא להתפזר. הנוהל עבד מצוין. אבל הייתה בעיה: הנוהל הזה חי בתוך שיחה אחת בלבד.
זה קצת כמו לבנות ארמון בחול. אפשר להשקיע שעות ולבנות משהו מרשים, אבל בסוף הולכים הביתה — וכשחוזרים אחרי כמה ימים, אנחנו עומדים מול גבשושיות לא מזוהות.
גם עם AI זה קורה. לפעמים יש לנו שיחה מצוינת. אנחנו מסבירים לצ׳אט איך אנחנו חושבים, איך אנחנו רוצים שהוא יגיב, מה חשוב לנו — ופתאום הכול זורם. אבל אז השיחה נגמרת. בפעם הבאה מתחילים משימה חדשה, ורוב מה שבנינו נשאר מאחור.
אז איך לוקחים משהו שעבד בתוך שיחה אחת, והופכים אותו לדרך עבודה שאפשר לשמור, לשלוף בקלות ולשפר שוב ושוב?
כאן נכנס הרעיון של מיומנויות — Skills. מיומנות היא דרך פעולה מסוימת שעבדה לנו, ניסחנו אותה בצורה ברורה, שמרנו אותה במקום קבוע — ועכשיו אנחנו יכולים לחזור אליה שוב ושוב.
למשל, הנוהל שתיארתי בפוסט הקודם. שמתי לב שיש לי נטייה להתפזר, וזיהיתי את הדפוס: ברגעים שבהם צריך לבחור ולהתחיל לבצע, במקום לבחור אני פותח כיוון חדש, עובר למחקר או מתחיל לבנות שיטה כללית. כדי להתמודד עם הדפוס בניתי נוהל:
- בתחילת השיחה מגדירים משימה.
- כל כיוון חדש נעצר לפני שמפתחים אותו.
- רעיונות שלא נבחרו עוברים להמתנה.
ברגע שהפכתי את האבחנה הזו לסדרת פעולות קבועות, היא הפסיקה להיות רק תובנה על עצמי — והפכה למיומנות שהצ׳אט יכול לבצע.
שמרתי את הנוהל בתוך Project בקלוד, ומאז יש לי מרחב עבודה שאני נכנס אליו בכל פעם שאני צריך לעבוד בצורה ממוקדת. (אני משתמש בו עכשיו כשאני כותב את הפוסט — הוא מזכיר לי מה המשימה שלי, ושכדאי להתמיד בה ולא לפתוח עוד קצוות.)
בהתחלה אנחנו רק מנהלים שיחות. אחר כך אנחנו מתחילים לבנות לעצמנו דרכי עבודה.
אני חושב שזו אחת מנקודות המעבר המעניינות בעבודה עם AI. את המיומנות אפשר לשמור בדרכים שונות: בתוך GPT מותאם אישית, Gem או Project — בהתאם למודל שבו עובדים. אבל אלה רק המכלים. העבודה האמיתית מתחילה הרבה קודם:
- לזהות שמשהו עבד.
- לעצור ולשאול למה.
- לנסח את דרך הפעולה.
- לשמור אותה.
- ולחזור אליה בפעם הבאה כשצריך.
זה הרגע שבו אנחנו מפסיקים רק להשתמש ב‑AI, ומתחילים לבנות בעזרתו יכולות משלנו.
מסקרן אותי: איזו דרך עבודה טובה כבר בניתם עם הצ׳אט, והייתם רוצים לשמור כמיומנות?